ממחקרים שנערכו בישראל ובעולם עולה כי נשים הנעזרות בשירותי גמילה מהתמכרויות, הינן בעלות מאפיינים דמוגרפיים שונים מגברים הנזקקים לשירותים אלו: המדובר בעיקר במובטלות, אשר בשונה מגברים פחות נוטות לקחת חלק בפעילויות פליליות. מנתונים של מרכזי טיפול בנשים מכורות לסמים ולאלכוהול בארץ ובחו"ל, עולה כי מעל 90% מהנשים הנמצאות במסגרות הללו הותקפו מינית בעברן וטראומה על רקע מיני נתפסת כגורם מכריע להתמכרותן, כאשר הנטייה לצריכת אלכוהול וסמים נועדה להקל על הכאב אשר נגרם מאירועים טראומטיים אלו. במשך שנים רבות, לא הייתה בקרב שירותי הרווחה מודעות לשוני זה וכלל תכניות הטיפול בהתמכרויות נבנו על פי מודל שהתאים בעיקר לאוכלוסייה גברית עבריינית. יש לציין בנוסף כי במרכזים טיפוליים סגורים המשותפים לאוכלוסייה גברית עבריינית ולנשים, רווחת התנהגות מינית פלילית כלפי המטופלות, לעיתים אף בהשתתפות הצוות המטפל אשר מורכב אף הוא ברובו המכריע מגברים. ממצאים מחקריים מעידים על חשיבות הצורך ביצירת מערכות שירותים נפרדות המותאמות מגדר, המותאמות לצרכהן הייחודיים של נשים בתהליך הגמילה והשיקום. העדר מענה לא מאפשר לאוכלוסייה ייחודית זו לעבור תהליך של גמילה ושיקום והן ממשיכות לשחזר את הטראומה שעברו ברבדים שונים של חייהן.